כשחושבים על דנמרק, רוב האנשים מדמיינים ארץ של טבע שופע, כפרים ציוריים וערים מקסימות כמו קופנהגן. אך האם תהיתם אי פעם מהם גבולות דנמרק וכיצד הם משפיעים על האופי המיוחד של המדינה?
גבולות דנמרק ומדינות שכנות
דנמרק ממוקמת בצפון אירופה, והיא אחת המדינות הסקנדינביות. היא גובלת בגרמניה מדרום ותחומה על ידי הים הצפוני ממערב והים הבלטי ממזרח. האיים גרינלנד ואיי פארו משתייכים גם הם לדנמרק כחלק מממלכת דנמרק – הם נמצאים תחת חסות הכתר הדני אולם נהנים משלטון אוטונומי. למעשה, גרמניה היא המדינה היחידה שיש לדנמרק גבול יבשתי איתה, גבול קצר יחסית של כ-68 קילומטרים, מה שמאפשר נגישות נוחה לתיירים המגיעים ברכב או ברכבת ממדינות אירופה האחרות.
חלקה היבשתי של דנמרק שוכן בצפונו של חצי האי יוטלנד (בדנית: Jylland, "יילאן") וגובל כאמור בגרמניה. בנוסף אליו, מרכיבים את הממלכה 405 איים, כשמתוכם רק 82 מיושבים – הגדולים שבהם הם שלן (Sjealand), בו נמצאת הבירה קופנהגן, ופין (Fyn). האי בורנהולם ממוקם מזרחית לדנמרק, בים הבלטי.
יחד עם גינאה המשוונית ואיחוד האמירויות, דנמרק היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם, שעל אף שרוב שטחן הוא ביבשת, מצויה בירתן על אי.
הגבול הימי
אחד ההיבטים המיוחדים של דנמרק הוא העובדה שהיא מורכבת מיותר מ-400 איים. הים המקיף את המדינה משפיע רבות על תרבותה, כלכלתה וההיסטוריה שלה. בגבולות המים שלה, דנמרק חולקת גבולות ימיים עם מדינות נוספות כמו שבדיה ונורווגיה בצפון, וכן עם פולין וליטא במזרח, מעבר לים הבלטי. מעבר ימי זה חשוב במיוחד מבחינת מסחר ותיירות ימית.
אחד הדברים המעניינים ביותר בגבולותיה של דנמרק הוא גשר ארסונד, המחבר בין קופנהגן לבירת שבדיה, מאלמה. זהו אחד הגשרים הארוכים באירופה, המשלב כביש ומסילת רכבת, והוא מהווה את אחת הדרכים הפופולריות ביותר למעבר בין המדינות. החיבור הזה מבטא את השותפות הקרובה בין המדינות הסקנדינביות ואת ההיסטוריה הארוכה של קשרים תרבותיים ומסחריים ביניהן.
חשיבות היסטורית של הגבולות
הגבולות של דנמרק השתנו במהלך השנים. בעבר הרחוק, הממלכה הדנית הייתה רחבה הרבה יותר וכללה חלקים משמעותיים משבדיה, נורווגיה, ואף חלקים מצפון גרמניה. אך כיום, עם השנים, דנמרק התכווצה למימדים של מדינת אי קטנה בצפון אירופה.
לאחר פירוק איחוד קאלמאר בשנת 1523, הפכו שוודיה ודנמרק-נורווגיה למדינות נפרדות. עד שנת 1658, המחוזות ההיסטוריים סקונה, בליקינגה ובוהוסלן (ובנוסף גם הלנד עד 1645) היו חלק מדנמרק, כך שגבול דנמרק-שוודיה עבר באזור שמהווה כיום את דרום שוודיה. בשנת 1645 ובשנת 1658, בעקבות הסכם רוסקילדה, הועברו מחוזות אלו לשוודיה, והאורסונד הפך לגבול הלאומי. הגבול הנוכחי בין נורווגיה לשוודיה נותר הגבול בין דנמרק-נורווגיה לשוודיה עד פירוק האיחוד בין דנמרק לנורווגיה בשנת 1814. במסגרת הסכם קיל, דנמרק שמרה על גרינלנד, איסלנד ואיי פארו. איסלנד הפכה לממלכה נפרדת באיחוד עם דנמרק בשנת 1918, והפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1944.
שאלת שלזוויג-הולשטיין הפכה לנושא מרכזי בתקופת האיחוד הגרמני במהלך המאה ה-19. לאחר מלחמת שלזוויג השנייה, בעקבות הסכם וינה משנת 1864, נמסרה שלזוויג לפרוסיה, ולאחר מכן הפכה לחלק מפרובינציית שלזוויג-הולשטיין ב-1866. בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, נערכו בשנת 1920 משאלי עם בשלזוויג, שהובילו לחלוקת האזור ולקביעת הגבול הנוכחי בין גרמניה לדנמרק.
האיחוד מחדש בין דנמרק לדרום יוטלנד (צפון שלזוויג) נחתם כחוק בדנמרק ב-9 ביולי 1920. הגבול החדש עם גרמניה נקבע על ידי ועדה בינלאומית בחודשים שלאחר מכן. בשנת 1922, נחתם הסכם דני-גרמני שפתר מספר נושאים מינוריים הקשורים לאחזקת הגבול, לדיג בפיורד פלנסבורג, לבעיות הדייקים הקשורים לחלק מגבול וידאה, ולעניינים מקומיים הקשורים לקהילות שבקרבת הגבול החדש.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה דנמרק תחת כיבוש גרמני בין השנים 1940 ל-1945, אך הגבול הקיים נשמר ללא שינוי.
איחוד הדרכונים הנורדי שהוקם ב-1958 ביטל את בדיקות הדרכונים בגבולות בין מדינות נורדיות, אך בדיקות מכס נשארו בתוקף בין דנמרק למדינות הנורדיות האחרות עד הסכם שנגן של 2001.
מעבר לגבולות הפיזיים, לדנמרק יש גם גבולות תרבותיים חזקים שמייחדים אותה משכנותיה. הסקנדינביות, השפה הדנית, והערכים החברתיים של דגש על קהילה, שוויון ורווחה משפיעים על אופיה המיוחד של המדינה. בעוד שיש דמיון מסוים עם שבדיה ונורווגיה, הדנים גאים בשונותם ובתרבותם הייחודית.
סיכום
גבולותיה של דנמרק, הן היבשתיים והן הימיים, הם חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית שלה. הם השפיעו על ההיסטוריה, התרבות והכלכלה של המדינה, והם מעניקים לה את האופי המיוחד שלה. לטייל בדנמרק פירושו לחוות מדינה ששומרת על קשר הדוק עם שכנותיה, אבל גם גאה להציג את אופיה הייחודי לכל המבקרים.