כשבאים לדבר על קופנהגן, אחת האטרקציות שישר קופצות לראש היא פסל בת הים הקטנה (או בשמו המקורי בדנית: "Den Lille havfrue"). מדובר על פסל ברונזה קטן בצורת אותו יצור אגדי שחציו העליון דמוי אדם וחציו התחתון דמוי דג ומבוסס על סיפור האגדה "בת הים הקטנה" שנכתב על ידי הסופר הדני המפורסם מכולם, הנס כריסטיאן אנדרסן.
אבל למרות הפופולריות הגדולה שלו, במיוחד בקרב מדריכי הטיולים הוותיקים, אני מרגיש שאני לא יכול לכתוב על הפסל בלי להקדים ולהגיד את הדבר הבא: רצוי לבוא עם ציפיות נמוכות.
נכון, מדובר על פסל יפה ולגמרי נחמד, שיושב מול נוף משגע של הנמל. מצד שני, הוא די קטן (גובהו 1.25 מטרים בלבד), לא מרשים במיוחד, ובסופו של דבר מדובר בסך הכול ב… פסל. הביקור במקום הותיר אצלי תהיה קטנה של "על מה כל המהומה?" – ומצד שני, סביבת הפסל היא מגניבה לגמרי והדרך לשם הייתה מהנה -אדבר על זה בהמשך – כך שהוא לגמרי שווה ביקור.
המשיכו לקרוא כדי ללמוד קצת יותר על אחד מסמליה המפורסמים של קופנהגן.
הנס כריסטיאן אנדרסן
אי אפשר לדבר על קופנהגן בלי להתחיל עם כמה מילים על הנס כריסטיאן אנדרסן, מספר האגדות המהולל שהוא כנראה גדול הסופרים של דנמרק. הוא נולד בשנת 1805 בעיר אודנסה וכבר בגיל 14 עבר לבדו לקופנהגן עם השאיפה להיות רקדן בלט. זה לא כל כך צלח, אך הוא מצא עבודה בתיאטרון המלכותי בתור חבר מקהלה. לאחר שהוא טיפה התבגר וקולו התחלף, הוא כבר לא התאים למקהלה ולכן המנהל של התיאטרון הציע לו להתחיל ולכתוב, אולי מתוך הבנה של הכישרון החבוי בילד ואולי פשוט מתוך רצון להקל את רוע גזירת הפיטורין.
בשנת 1833, בזכות מלגה קטנה ממלך דנמרק, החל אנדרסן לטייל בכל רחבי אירופה, והוא כתב תיאורי מסע על שוודיה, ספרד, איטליה, פורטוגל והמזרח התיכון.
את פריצת הדרך שלו כסופר עשה אנדרסן בשנת 1835, עם פרסום "המאלתר". היה זה ספר אוטוביוגרפי שתיאר את כניסתו של ילד עני אל החברה. הספר זכה להצלחה ובמשך חייו של אנדרסן היה למפורסם שבכתביו. ב-1837 פרסם אנדרסון את "רק כנר", שנחשב לטוב שברומניו. לאחר מכן הפנה אנדרסן את מרצו לתיאטרון, עד 1840, אז פרסם את קובץ הסיפורים "ספר התמונות ללא תמונות". למרות הצטיינותו בכתיבת סיפורי אגדות, שאף אנדרסן להתקדם ולהצליח כנובליסט וכמחזאי.
במשך תקופה של יותר משלושים שנים (בין 1835 ל-1872), במהלכן התגורר בניהאון (הנמל החדש של קופנהגן), פרסם אנדרסן סיפורי אגדות לילדים. הוא היה מפרסם את סיפוריו בכל שנה בחג המולד, כאשר הוא בתחילה הוא התבסס על סיפורים ששמע בילדותו ולאחר מכן החל להמציא סיפורים משלו. בין האגדות המפורסמות שהוא פרסם היו "בגדי המלך החדשים", "בת הים הקטנה", "הברווזון המכוער", "הנסיכה על העדשה", "חייל הבדיל" ו-"מלכת השלג". הוא התפרסם כאבי האגדות המודרניות, שכן חלק גדול מאוד מסיפוריו היה מקורי: רק אחדות מבין האגדות היו מבוססות על פולקלור.
פסל בת הים הקטנה
אז כמו שאמרנו, אחת מאותן אגדות שנרקמו בבתים הצבעוניים שיושבים מול הנמל בו אנדרסן התגורר הייתה "בת הים הקטנה". אני לא חושב שיש מישהו בימינו שלא מכיר את הסיפור, שלאחר מכן כמובן עובד לסרט מצליח במיוחד של דיסני, אבל בכל זאת:
האגדה מספרת על בת הים, בעלת הקול הקסום והצלול, שהתאהבה בנסיך בן אנוש. כדי שהיא תוכל לקבל רגליים אנושיות, לרקוד עמו בנשף, וכמובן להתאהב ולחיות אתו לעולמי עד, היא נאלצה לשלם מחיר כבד מנשוא ואיבדה את קולה. בסוף הסיפור המקורי היא מאבדת גם את חייה, כי האגדות של התקופה הזו היו פשוט נוראיות, אבל בגרסה של דיסני הם כמובן חיים באושר ועושר. אני משאיר לכם לבחור את הגרסה המועדפת עליכם.
יצירת הפסל הוזמנה בשנת 1909 על ידי קארל יאקובסן, בנו של מייסד מבשלת הבירה קרלסברג, שהיה פטרון גדול של האמנות והתרבות בקופנהגן של אותה התקופה, ובעל אמצעים (ראו: מוזיאון קרלסברג). הסיפור מספר שיום אחד הוא צפה בהופעת בלט בתיאטרון המלכותי של קופנהגן שהמחיזה את האגדה, והוא כל כך התרגש שהחליט להניח את האירוע בפסל. הוא ביקש מרקדנית הבלט המפורסמת אלנה פרייס, שהופיעה באותו ערב, לשמש בתור המודל לפסל, אותו יצר הפסל אדוארד אריקסן. מאחר שהבלרינה המפורסמת לא הסכימה לשמש כמודל בעירום, נעזר הפסל באשתו לצורך פיסול הגוף.
לאחר כמה שנים של עבודה, פסל הברונזה הנפלא נחנך ב-23 באוגוסט 1913 והוצב במקומו בנמל.
לאורך השנים הוא הושחת מספר רב של פעמים: ראשו נכרת בכמה וכמה מקרים, הוא כוסה בבגדים שונים הנושאים מסרים פוליטיים ואפילו פוצץ באמצעות חומר נפץ באירוע מצער אחד. בכל המקרים הפסל שופץ והוחזר למצבו המקורי כמובן, אבל נראה שאם אתה רוצה להגיע לחדשות ולהפיץ איזשהו מסר לאומה הדנית – פגיעה בפסל שהפך לסמל היא הדרך המהירה לעשות את זה.
הפסל ניצב בנמל במשך 97 שנה. בשנת 2010 אישרה מועצת העיר קופנהגן להעביר את הפסל לתערוכה בעיר שנחאי שבסין. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה הועבר הפסל ממקומו למדינה אחרת, אך אל דאגה – הדנים הציבו במקומו המקורי בנמל מסך טלוויזיה שהציג אותו בשידור חי 24/7. לאחר כחצי שנה בת הים הקטנה הוחזרה למקומה בקופנהגן בשלום.
ביקור בפסל בת הים הקטנה
עם השנים הפך פסל בת הים הקטנה למוקד עלייה לרגל של מאות אלפי תיירים בכל שנה ולאחד הסמלים המזוהים ביותר עם קופנהגן ודנמרק. למרות שיש עותקים שונים לפסל במקומות שונים בעולם, מה שמיוחד בפסל הזה הוא גודלו – זהו הפסל היחיד בעולם בגודל טבעי.
בתור מבקרים, אין הרבה מה לעשות במקום מלבד ביקור, צפייה בפסל וצילום – וכמו שאמרתי, מומלץ לבוא עם ציפיות נמוכות.
מנגד, מכיוון שבאופן טבעי מדובר על אזור ידידותי ביותר לתיירים, הצעידה לאורך הנמל אל הפסל היא נעימה במיוחד. רצוי לקחת את רחוב Langelinie לאורך הים, ולאחר הביקור להמשיך לסיבוב נעים בפארק Kastellet. באזור הפסל תמצאו בתי קפה נעימים וחמימים, חנויות מזכרות ושאר עסקים שפונים לתיירים הרבים שבאזור. מצד שני, לא הייתי ממליץ להישאר באזור יותר מדי זמן ודווקא לחזור לכיוון ניהאון (Nyhavn) המפורסם והלא רחוק כל כך.
אם לא היה ברור, הביקור במקום אינו עולה כסף (חינם! ייאי).
עוד כמה שאלות נפוצות:
מדובר על פסל הנמצא מול נוף נפלא – אבל אין הרבה מה לעשות שם מעבר להתרשמות מהפסל והנוף וכמה תמונות. לא היינו מתכננים על יותר מחצי שעה.
לא, המקום ציבורי ופתוח כל הזמן, לכולם ובחינם.
לגמרי. מעבר לעובדה שמדובר בדמות שמוכרת להם מסיפור האגדה (או יותר סביר, גרסת הסרט של דיסני), מדובר על פעילות המתאימה לכולם.
הפסל יפה בכל שעה, אך בגדול מומלץ להגיע בשעות האור (לשמחתנו ברוב השנה קופנהגן נהנית מימים ארוכים יחסית). מטיילים משקיעים יכולים לנסות ולהגיע בשעות השקיעה או הזריחה, שעות בהן הפסל פוטוגני במיוחד.
